לאמא שלי היתה מכונת תפירה ממוחשבת עוד לפני שבכלל היו מחשבים בכל בית. והמכונה הזאת יכלה לעשות 100 תכים שונים, עם רגלים מיוחדות שהגיעו איתה. אבל המכונה שלה שכבה בתוך הארון העלתה אבק ורק פעם בשנה היא הוציאה אותה. בפורים. כשאני גיליתי את מכונת התפירה בכיתה ט' אני התחלתי לתפור את התחפושות לפורים. ואפילו את זה היא כבר לא יכלה לעשות.
אני זוכרת שהיא פירגנה לעצמה חוג פעם בכמה שנים של יצירה בבדים, כל התמונות שהיא עשתה היו תלויות הרבה מאד שנים על הקירות (עד שהיא החליטה לעצב מחדש והורידה הכל).
היא הפסיקה את כל החוגים האלו, כי לא היה לה זמן יותר, עם השנים היא העמיסה על עצמה הרבה מאד עבודה, ולא יכלה להרשות לעצמה לצאת פעם בשבוע כדי ליצור. לוח הזמנים של החוגים שלא תמיד מסתדר עם החיים, זמן הנסיעות, הביביסיטר (כשהיו תינוקות ואני עוד הייתי קטנה מדי כדי לשמור עליהם) החזרה המאוחרת הביתה, כל אלו גרמו לכך שהיא פשוט הפסיקה לנסוע לחוגים, אבל פעם בשנה היא עדיין הוציאה את המכונה ותפרה את התחפושות.
אם היה לאמא שלי את ההזדמנות שיש היום להיות במסגרת אבל באינטרנט, אני בטוחה שהיא היתה קופצת על זה בשתי ידים, כי יצירה דרך הדרכות וידאו באינטרנט היא דרך נוחה מאד, להספיק בקצב שלה, בזמן הפנוי שלה שאולי הוא לא בשעות סטנדרטיות של חוגים, ופשוט ליצור עם הדרכה צמודה מתי שהיא יכולה להתפנות. ועדיין אפשר להגיד שזה בשביל הילדים. כי כל מה שאת יכולה לעשות במועדון סודות מחדר התפירה, יכול להתאים לתרוץ של "זה בשביל הילדים". ולאפשר לך את הזמן הזה שכל כך חשוב עבורך כדי לשמור על אמא שמחה ובריאה.
כמובן שאם את סבתא את יכולה להכין את כל המתנות האלו לנכדים שלך.
