שלום,

לפני שש שנים הרגשתי שאני לא יכולה יותר. 

הייתי אחרי הלידה הרביעית וחטפתי דיכאון. 

נכנסתי למיטה לחודש שלם בממוצע ישנתי 18 שעות ביום. מתעלמת מכל מה שיש סביבי. 

אחרי חודש הבנתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי, וקמתי מהמיטה, חזרתי לתפור.

התפירה היתה בשבילי תרפיה, מהמוזיקה שהיתה דומיננטית בחיים שלי עד לאותו רגע התרחקתי, לא הייתי מסוגלת לשמוע שירים ולא לשיר או לנגן בעצמי, ולכן הייתי חייבת משהו אחר. 

בזכות התפירה עמדתי על הרגלים שלי חזרה. 

כל מי שראה את הדברים שתפרתי לא האמין שאני עשיתי את זה, זה היה נראה מאד מסובך, למרות שמי שיודעת לתפור יודעת שזה לא כזה מסובך רק צריך לעקוב אחרי ההוראות. 

ואז החלטתי שאני רוצה להנגיש את התפירה לכל אישה שרוצה את זה. 

והתחלתי לצלם את עצמי מדגימה איך להכין אביזרים לבית, תיקים, בובות, צעיפים, ומתנות. רציתי להגיע לכל אישה בעולם שדוברת עברית כי מאד קשה למצוא הדרכות בוידאו בעברית. ואכן עשיתי את זה. תוך זמן קצר מועדון סודות מחדר התפירה יצא לדרך והתחילו להרשם עשרות נשים מרחבי הארץ והעולם, נשים שגרו רחוק, ובגלל המרחק הן לא יכלו להתחיל לנסוע לסדנאות בחוץ, נשים שהיו מטופלות בתינוקות ולא יכלו להגיע עם התינוק לסדנא בגלל שהוא יפריע שם. נשים שלא יכלו לנסוע כי אין להן רכב או שהן לא יודעות לנהוג וכל יציאה עם המכונה היתה מסובכת עבורן. 

כל אחת היתה בבית שלה ויכלה לעשות את ההדרכות מתי שהיא רצתה. אם התינוק בכה באמצע היא יכלה לעזוב את ההדרכה ולחזור אליה יותר מאוחר, אם היא רצתה להכין תיק פעם שניה היא לא היתה צריכה לחפש שוב את ההדרכה כי הכל היה מוכן ומתוייק בתוך האתר, גם לא היה חשש שהחומר יעלם כי הוא נשאר לה לתמיד. 

בחצי שנה האחרונה קיבלתי הרבה פניות מנשים שרצו להרשם למועדון אבל לא יכלו כי המועדון נסגר.

ראיתי שיש עדיין צורך עז במקום שאפשר לברוח אליו כשרוצים ליצור.

והחלטתי לפתוח את הדלת לזמן מוגבל נוסף כדי לאפשר לנשים שרוצות ליצור אבל אין להן את היכולת להתחייב ולנסוע רחוק.